פסק-דין בתיק ת"ק 003570/03

1.         ביום 26.3.03, הגיש התובע נגד הנתבעת כתב תביעה על סך 16,900 ש"ח. בכתב התביעה נטען, כי ביום 12.11.02 נסע התובע צפונה בשדרות ירושלים, בנתיב הימני של הכביש. לפתע הבחין ברכב מתקרב מצד שמאל לצד הרכב שלו במהירות רבה והעיף את רכבו למדרכה בצד ימין, ברגע זה איבד שליטה על ההגה וסטה לתוך השדרה במהירות ופגע בעמוד חשמל. הרכב נפגע בצידו הימני. בכתב התביעה ציין התובע, כי יש לו עד ראיה וכי ידאג לזמן אותו למשפט.

2.         הנתבעת הגישה ביום 17.6.03 כתב הגנה ובו הכחישה את אחריותה לתאונה. הנתבעת טענה, כי נסעה בשדרות ירושלים בנתיב השמאלי, לכיוון צומת מרומזר, תוך כוונה לפנות ימינה ולפתע הגיע רכב התובע במהירות עצומה ובחוסר אחריות, תוך כדי שהוא מנסה לעקוף את הנתבעת מצד ימין. הנתבעת טוענת, כי נהיגתו הפרועה של התובע היא שהובילה לתאונה ואם היה נוהג כנהג סביר התאונה לא היתה מתרחשת.

3.         לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתמונות ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני דוחה את גירסת התובע ומקבל את גירסת הנתבעת.

א.         גירסת התובע אינה הגיונית. לא יתכן, כי רכב הנוסע צפונה במהירות של 50 קמ"ש במסלול ימני, יפגע על ידי רכב אשר סטה ימינה ממסלול שמאלי, יועף לתוך המדרכה מימין, יסתובב 180 מעלות, יעלה על אי התנועה המפריד בין הכביש צפונה והכביש דרומה, יפגע בעמוד החשמל הנמצא על אי התנועה, כאשר הפגיעה היא בחלק הקדמי ימני של הרכב ובסופו של דבר הרכב נעצר בכביש הנגדי, שכיוון הנסיעה שלו היא דרומה. אין זה מתקבל על הדעת שכל זה אירע כאשר הרכב נסע במהירות של 50 קמ"ש בלבד. אילו הרכב היה נוסע במהירות של 50 קמ"ש בלבד, היה ניתן לצפות שיעצור באחת מהתחנות שעבר: אם במדרכה, אם באי התנועה ואם בעמוד החשמל. כל זה יכול היה להתרחש רק אם גירסת הנתבעת היא הגירסה הנכונה והתובע נסע במהירות גבוהה הרבה יותר.

ב.         חיזוק לכך ניתן למצוא בגירסת התובע עצמו. בכתב התביעה הוא מציין שאיבד שליטה על ההגה וסטה לתוך השדרה "במהירות", כך גם בעדותו היום הוא מודה שאיבד שליטה על הרכב (עמוד 1 לפרוטוקול) וכאשר נשאל לגבי האמור בכתב התביעה הוא טען, "לא נסעתי במהירות, האוטו איבד שליטה וזה היה נראה כמו מהירות" (עמוד 2 לפרוטוקול). אילו היה התובע נוסע במהירות של 50 קמ"ש, היה הדבר מקל עליו להשתלט על רכבו.

ג.          זאת ועוד, אילו תיאור האירועים על ידי התובע היה נכון, היה ניתן לצפות לפגיעה גופנית כלשהי בתובע. אמנם אין זו תביעה לנזקי גוף אך ניתן היה לצפות שהתובע יזכיר פגיעה גופנית, אם היתה כזו.

ד.         התובע טוען, כי לפניו לא היו רכבים נוספים אך אחריו כן היו. כמו כן הוא טוען, שנסע בנתיב הימני והנתבעת התקרבה מאחור, פנתה ימינה ופגעה בו. אם תיאור עובדתי זה היה נכון, היתה צריכה להיות "תאונת שרשרת" כך שהרכבים שנסעו מאחוריו של התובע היו מתנגשים בו או בנתבעת. אף אחד מהצדדים לא טען שנפגעו רכבים נוספים בתאונה.

ה.         מצד התביעה העיד התובע בלבד. בכתב התביעה נאמר, שיש עד ראיה, כי התובע ידאג לזמן אותו למשפט ואם יוכל, ידאג להעביר טרם המשפט תצהיר של העד. לא הוגש תצהיר, העד לא הגיע להעיד וגם לא הוגשה בקשה לזמנו לעדות. בדיון היום תירץ זאת התובע בכך, שעד הראיה נתן לו כנראה מספר טלפון שגוי. בנוסף לכל האמור עד כאן, גם אי הבאת העד, פועלת לחובתו של התובע. עוד יצויין, כי עד זה, לגירסת התובע (עמוד 1 לפרוטוקול), עקר את הדלת כדי להוציא את התובע מהרכב, אך משום מה לא הוצגה תמונה של דלת חסרה. מאידך, העידו כאן הן הנתבעת והן בתה, אשר נסעה עמה ברכב. מצאתי את עדותן אמינה והתובע עצמו שאל בחקירה נגדית, רק שאלה אחת את הנתבעת ולא שאל כלל את בתה של הנתבעת.

4.         לאור כל האמור, אני דוחה את גירסת התובע ומקבל את גירסת הנתבעת. כמו כן, אני קובע, כי הנתבעת אינה נושאת באחריות כלשהי לתאונה. הנתבעת פעלה כנהג סביר, היא אותתה ימינה, הסתכלה במראה, ראתה את התובע במרחק סביר והעריכה שתספיק להשלים את הפניה. לא ניתן לצפות ממנה שתצפה את מהירותו הגבוהה של התובע ומאידך, ניתן היה לצפות שהתובע יאט את רכבו ויתן לה לפנות בבטחה. איני סבור שיש כאן רשלנות כלשהי מצד הנתבעת ויש לדחות את התביעה כולה.

5.         אשר על כן, אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ט באב, תשס"ג (27 באוגוסט 2003) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.